אין התייחסות בתקנות התעבורה לגבי הסעה של בעל חיים. עם זאת, על נהג מוטלת חובת הזהירות הכללית כהגדרתה בתקנה 21 לתקנות התעבורה הקובעת כך: “ג) לא ינהג אדם רכב בקלות ראש או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות ובין השאר בסוג הרכב, במטענו, בשיטת בלמיו ומצבם, באפשרות של עצירה נוחה ובטוחה והבחנה בתמרורים, באותות שוטרים, בתנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך.”
כלומר, בעת הסעה של בעל חיים על הנהג לוודא כי הוא עדיין מקיים את חובת הזהירות הכללית וכי בעל החיים אינו מפריע וגורם לנהיגה בקלות ראש.
לגבי הסעת בעל חיים באוטובוס יש התייחסות בתקנות: 462. (א) לא יסיע נהג באוטובוס, ולא ירשו הנהג והכרטיסן להכניס אליו בעלי-חיים, אלא אם גדלם מאפשר להניחם על ברכי הנוסע או להחזיקם בידיו; ובלבד שכלבים המוסעים כאמור ישאו זמם על פיהם ויהיו קשורים ברצועה ובעלי חיים אחרים יהיו מצויים בתוך תיבה או סל באופן המונע אפשרות של פגיעה או הטרדה לנוסעים. תק’ (מס’ 5) תשל”ז-1977 (ב) הוראות תקנת משנה (א) לא יחולו על הסעת כלב של עיוור המלווה את העיוור, אם הכלב קשור ברצועה.
