רוכבי הקורקינט הם קטנים ומהירים ביחס לשאר כלי הרכב, ולכן קשה מאוד להבחין בהם בזמן אמת. ככל שהרוכב יהיה מודע יותר למגבלות הנראות שלו כך יוכל להימנע טוב יותר ממצבי סיכון.
מצבי סיכון מנקודת מבט של נהג רכב/משאית:
מעבר חציה – לרוכב קורקינט יש הרגלים של הולך רגל: הוא מגיע למעבר חציה ופשוט חוצה. כהולך רגל – הנהג רואה אותו היטב, כי מהירות ההליכה היא כ-5 קמ"ש. ואולם בזמן רכיבה על קורקינט המהירות גבוהה יותר, ואז הנהג, גם אם הסתכל לכיוון מעבר החציה – עלול לא להבחין ברוכב המתקרב למעבר בזמן סביר כדי להספיק לעצור ולתת לו לעבור.
לכן חשוב לעצור את הקורקינט לפני מעבר החציה ולהסתכל ימינה ושמאלה כמו הולך רגל – גם אם זה מעבר חציה לאופניים.
שטחים מתים – מצב זה אופייני בעיקר בכלי רכב גבוהים (משאיות/אוטובוסים/מיניבוסים) – קחו בחשבון, שככל שאתם קרובים יותר לכלי רכב גדול, הוא לא רואה אתכם. בעיה זו מתרחשת בעיקר בצדו הימני של הרכב, לכן – אל תעקפו כלי רכב גבוהים מימין, גם אם הם עומדים בפקק!
הפרש מהירויות גבוה – כשרוכבים על קורקינט בכביש שהמהירות המותרת בו היא 70 קמ"ש, חלק מנהגי הרכבים בפועל נוסעים מעל המהירות המותרת. מצב זה יוצר הפרש מהירויות של 40-50 קמ"ש ואף יותר בין כלי הרכב לבין הקורקינט/האופניים החשמליים. כלומר מכונית שנוסעת מאחורי הקורקינט מתקרבת אליו תוך צמצום הפער בכ-14 מטרים כל שנייה. במצב כזה מספיק שדעתו של נהג הרכב תוסח לשניות בודדות (מישהו אמר סמארטפון?) כדי שיפגע ברוכב שלפניו. חשוב לזכור, שנהגים בכלי רכב כמעט שלא מצליחים לזהות את רוכבי הקורקינט כיוון שהם קטנים בהרבה מן המכוניות, ובנוסף הם לא מצפים לראות רוכב בצד ימין שלהם.
המסקנה המתבקשת: רוכבים רק בכבישים עירוניים, שכלי הרכב בהם נוסעים לאט, ובוחרים מסלול העובר בכבישים צדדיים וצרים יותר ופחות עמוסים, שלא סביר כי ייווצר בהם פער מהירות גדול כל כך בין הקורקינט לרכב.
