בישראל כמו גם במדינות רבות אחרות, נהיגה עם ראייה בעין אחת בלבד היא חוקית. שאלת כושר הנהיגה מתייחסת בדרך כלל לשדה הראייה הפוחת בראיה חד-עינית (monocular vision). תקנה 199 לתקנות התעבורה מגדירה את סף שדה הראייה המינימלי הדרוש לקבלת רישיון נהיגה. בהנחה שהנוהג ברכב עומד בסף הנדרש, קיימות המלצות של ארגוני בריאות שונים הבאות להקל על הנוהג המוגבל בשדה הראייה.
עיקרי ההמלצות הם:
- בחירת רכב – שדה הראייה משתנה בין סוג רכבים ומושפע למשל מגודל החלון האחורי, גודל מראות הצד, גודל השטחים המתים מסביב לרכב, ועוד.
- עזרי נהיגה – מגוון עזרי נהיגה יכולים לשפר את שדה הראייה של הנהג ולהקל עליו בנהיגה. דוגמאות: מראות צד גדולות יותר, מראה פנימית פנורמית, מצלמה וגלאי לנסיעה לאחור, מערכת התרעה על שטחים מתים, פנסי הלוגן לראייה בלילה ומערכת עזר לחניה.
- שיפור יכולת הערכת מרחק – שמירה על מרחק מהרכב שמלפנים רצוי בעזרת מערכת בקרת שיוט אדפטיבית, שמירה על המהירות המותרת ואי נהיגה בעייפות מכיוון שהעייפות משנה את תפיסת העומק גם למי ששדה הראייה שלו אינו מוגבל.
- נהיגה בחשכה – נסיעה בלילה מאתגרת יותר בשל ניגודיות בין הלילה החשוך לפנסי הרחוב הבהירים ופנסי הרכבים. קיימים פתרונות להפחתת הבהירות ע"י משקפיים מיוחדים (כמובן בהתייעצות עם הרופא המטפל).
