בגיל השלישי, גם מי ששומר על אורח חיים פעיל, תזונה טובה ובריאות כללית, עלול להרגיש שפעולות בסיסיות דורשות יותר מאמץ לביצוע. אחת הדוגמאות הברורות לכך היא ירידה קוגניטיבית: תהליך טבעי שבו יכולות הראייה, שמיעה, ריכוז, זיכרון, שיפוט מהיר ותיאום מטשטשות בהדרגה.
בנהיגה, כפעולה מורכבת הדורשת שילוב של כישורים פיזיים, מנטליים וקוגניטיביים – כל ירידה כזו עלולה להשפיע על בטיחות הנהג והסובבים אותו.
השאלה היא: איך מזהים את זה בזמן? ואיך מתמודדים עם נהג ותיק שמתעקש להמשיך לנהוג למרות שקרוביו סבורים שאינו כשיר לכך יותר?
למה שינויים קוגניטיביים משמעותיים בנהיגה?
נהיגה היא לא רק שליטה בהגה ובבלמים. זו שרשרת פעולות שלמה של זיהוי סכנות, הערכות מצב, בחירת תגובה מתאימה ויישומה בזמן קצר. אדם שנמצא מאחורי ההגה צריך לקרוא תמרורים, להסתכל במראות, להבחין בכלי רכב אחרים, להקשיב להוראות ניווט, להגיב להולכי רגל, לחשב מרחקים וכל זה, תוך שמירה על ריכוז, תיאום ותזמון.
כשהמוח מתחיל לעבד מידע בצורה איטית יותר, או כשיש ירידה קלה בזיכרון או בקואורדינציה, השפעת הירידה מתבטאת מיידית בכביש . אפילו אם האדם לא מודע לכך.
אילו כישורים קוגניטיביים עלולים להיחלש עם הזמן?
- האטה במהירות תגובה: בנהיגה – מהירות התגובה היא עניין של חיים ומוות. ברגע שמופיעה סכנה, צריך לזהות אותה, להחליט מה לעשות ולבצע פעולה. בגיל השלישי, השרשרת הזו מתארכת, והתגובה מתעכבת.
דוגמה: נהגת בת 76 נוסעת בצומת. רכב אחר עוצר בפתאומיות לפניה, יכול לקחת לה עוד עוד חצי שנייה נוספת לבלום. לפעמים זה מספיק בשביל להיכנס בו. - קושי בריכוז ובחלוקת קשב: הכביש דורש מאיתנו להיות “עם יד על הדופק” כל הזמן. עבור נהגים מבוגרים, ריבוי הסחות דעת כמו: רעשים, שיחות ברכב, שלטי פרסום מהבהבים, ילדים ברקע – יוצר עומס קוגניטיבי ועלול לגרום לאובדן ריכוז או לבלבול רגעי.
- ירידה בזיכרון לטווח קצר: שכחתם אם פניתם ביציאה הנכונה? לא זוכרים אם היה רמזור אדום או ירוק? בגיל השלישי זה קורה יותר ויותר, בעיקר בזיכרון שמשרת את הרגע.
הסכנה היא לא רק בשיכחה אלא בלחץ שהיא מייצרת. דוגמה: נהג בן 82 יצא מהחנייה, וכעבור 5 דקות כבר לא זוכר אם סגר את הגז בבית. הוא נכנס ללחץ ומסכן את עצמו ואת הנוסעים. - שיפוט לקוי: כאשר תהליך קבלת ההחלטות נפגע, קשה להעריך נכון מרחקים, מהירות של רכבים אחרים, או להבין מי באמת נותן זכות קדימה.
- קואורדינציה ותיאום עין-יד: לחיצה על הבלמים, סיבוב ההגה, הסתכלות במראה, כל אלה דורשים תיאום בין מוח לשרירים. בגיל השלישי, התיאום הזה נעשה איטי יותר, ולעיתים פחות מדויק.
מהם הסימנים שהגיע הזמן לבדוק את כשירות הנהיגה?
לפעמים הקושי לא מתבטא בתאונות, אלא ברמזים קטנים:
- הנהג מתקשה למצוא את הדרך במסלול קבוע.
- מתלונן על כך שכל הנהגים האחרים “לחוצים” או “נוהגים מהר מדי”.
- נוהג בעיקר בשעות מסוימות בלבד (בגלל פחד מנהיגה בלילה, בגשם או מחוץ לעיר).
- נמנע ממקומות מסוימים, צמתים או חניות מורכבות.
- מקבל יותר הערות מהמשפחה או מהסביבה על סגנון הנהיגה.
במקרים מסוימים, הירידה עלולה להיות חלק מתהליך דמנציה או מחלה נוירולוגית. לכן חשוב לאבחן בזמן.
מה עושים במקרה של חשש?
- הערכה רפואית: ניתן לפנות לרופא משפחה לשתף אותו בחששות או לרופא מומחה בגריאטריה, שיבצע בדיקה קוגניטיבית בסיסית או יפנה למכון הרפואי לבטיחות בדרכים לבדיקה מקיפה יותר.
- שיחה משפחתית פתוחה: אחד האתגרים הגדולים הוא לגשת לשיחה הזו ממקום מכבד. לא ממקום של ביטול או כפייה. אפשר להציע: “אולי תנהג רק באור יום?”, “נבדוק ביחד עם הרופא”, “נעשה את זה שלב-שלב”.
- פתרונות חלופיים:
שימוש בתחבורה ציבורית
מוניות שיתופיות / נהגים פרטיים
ליווי של בן משפחה לנסיעות מורכבות
מה לגבי החוק?
בהתאם לתקנות התעבורה, נהג בגיל 75 חייב לעבור בדיקות רפואיות לצורך חידוש רישיון הנהיגה וכן גם בגיל 80. מעל גיל 80 יש לעבור בדיקות רפואיות כל שנתיים ובכל חידוש רישיון הנהיגה.
לסיכום
ירידה קוגניטיבית היא לא תמיד דרמטית – לפעמים זו רק איטיות קלה, עייפות מנטלית או שיככה רגעית. אבל כשמדובר בנהיגה גם שינוי קטן עלול להוביל לסיכון ממשי.
חשוב לזהות בזמן, לשוחח בכבוד, לשלב אנשי מקצוע, ולשמור על כבודו של האדם במקביל לביטחון של הסובבים אותו.
נהיגה היא חופש, אבל היא גם אחריות. והאיזון ביניהם? הוא המפתח.
