נסיעה במהירות גבוהה נתפסת כאמצעי לחסוך בזמן הנסיעה. אלא שהרווח בחיסכון בזמן הוא מזערי, במיוחד בכבישי ישראל שמרחקי הנסיעה בה אינם גדולים, ובמיוחד לאור הסכנות הטמונות בנהיגה במהירות מופרזת.
לדוגמה: נהג שמבקש להגיע מנקודה אל"ף לנקודה בי"ת בכֿביש בין-עירוני.
אם במהירות מאה ועשרה קמ"ש הנסיעה תימשך 60 דקות, במאה קמ"ש היא תימשך שישים וארבע דקות ובֿמהירות – 90 קמ"ש יגיע הנהג אחרי שישים ושמונה דקות ליעד. כלומר: חיסכון של שמונה דקות בלבד, כשנוהגים במהירות של מאה ועשרה קמ"ש לעומת מהירות של 90 קמ"ש.
דוגמה זו מבוססת על נתוני נסיעות שהיו בכֿבישים אמיתיים, שיש בהם בין השאר צמתים, רמזורים ומשאיות בדרך,
ולא בכֿביש בדיוני המאפשר נסיעה בלי האטות ועיכובים.
לפי נתונים אלו בכֿל חמישה קמ"ש שאנחנו מוסיפים למהירות הנסיעה שלנו, נחסכות בממוצע שתי שניות בדקת נסיעה.
בעיר, נהיגה במהירות מופרזת אינה מקצרת כלל את זמן הנסיעה כי ישנם גורמים רבים המשפיעים על קצב הנסיעה: עומסי תנועה, כבישים בעלי אופי שונה, הצמתים והרמזורים, מעברים מרחוב לרחוב ועוד.
